בחרו עמוד

הרפואה הסינית מסתכלת על הסיבה למחלה, ואינה נסמכת על ריפוי נקודתי בסימפטום המחלה.
במצב רגיל וטבעי הגוף האנושי נמצא באיזון המסוגל לשמור על תפקוד פיזיולוגי תקין של הגוף ויכול להסתגל לשינויים בסביבה. במידה והשפעת גורם מחלה נמצאת בגובה רב מכדי שהגוף יוכל להתאים את עצמו אליה, התפקוד הגופני נפגע ונוצרת מחלה.
אם הצ'י בגוף חזק וזורם בצורה חלקה יהיה קשה יותר לגורם המחלה, למשל רוח, להשפיע לרעה על הגוף ולגרום להשתנות. עושר בצ'י גובר על גורם המחלה ומונע אותה.

הצ'י קונג בזהה לגישת הרפואה הסינית מדגיש את העיקרון, שעל אדם יש לדאוג לבריאותו ולאיזון פנימי בזמן בריאות ולא רק במצבי חוסר איזון, כלומר לאחר שהמחלה כבר פרצה.

מאסטרים של צ'י קונג היו ממובילי החברה הסינית, בינם מרפאים, פילוסופים, מורים, מדענים אמני לחימה ומנהיגים. המחקרים שלהם הושפעו באופן ישיר מתורת הטאו ומהרפואה הסינית ,הנקשרות זו בזו.
תרגול הצ'י קונג מבוסס על עקרונות הרפואה הסינית. השימוש ביין ויאנג, חמשת האלמנטים ומערכת המרידיאנים הנחו ועדיין מנחים את ההתפתחות התנועתית והמדיטאטיבית בכל שדות המחקר של תרגול הצ'י קונג. מושגים אלו משותפים לכל שיטות הלימוד המגוונות. השימוש בהם דומה מאוד ואף זהה, השוני בין שיטות תרגול הצ'י קונג הרבות, הינו בכך שהן כוללות סדרות תרגילים שונות ולפעמים גישות לימוד משתנות. דוגמה לכך היא תרגול בליווי של מוזיקה ובמקום סגור,
לעומת תרגול במקומות פתוחים תוך הקשבה לקול הטבעי של מקצב החיים.