הנה כמה נקודות משותפות, לפחות לאופן שבו אני למדתי פלדנקרייז ולאופן בו אני מלמד צ'י קונג : חקירה של הגוף, של הגבולות שלו ושל הנטייה הטבעית שלו לזוז.

נטייה זו משתנה באופן יום יומי ובהתאם גם הכיוונים שאליהם רוצה הגוף לפנות.
אנו מחפשים להזיז את גופנו ברמת גמישות וחופש גבוהה, כזו העוזרת לנו לנוע בתנועה חלקה וזורמת.

עבודה המנסה לאתגר את מערכת העצבים, את השרירים, הרקמות, המפרקים, עצמות וחיבורי השלד (הגידים והרצועות).

הסתכלות על התרגול כעבודה תנועתית של ילד החוקר תנועה כאילו הייתה פארק שעשועים, משופע באפשרויות. תוך שימוש בסקרנות ילדותית שלעיתים חסרה לנו להעמקת התרגול.

מתוך אותה סקרנות אנו שואלים את עצמנו שאלות בנוגע לאופן בו גופנו פועל. בעזרת תנועות עדינות ורכות אנו גם עשויים לקבל תשובות נהדרות. שאלות כמו, האם יש אפשרות להרפות עוד בתנועתנו, או האם קיימת דרך טובה יותר להשלים תנועה, יוכלו לעזור לנו להתקדם בתהליך הלמידה.

התנועה היא עצמאית. כבר בשלב מאוד מוקדם של התרגול לומד התלמיד לקחת אחריות לתנועה שלו. מתוך תבונה והדרכה הוא מצליח לבדוק את גבולות התנועה האישית שלו. חיקוי עיוור של תנועת המדריך תוכל במקרים קיצוניים אף להזיק לו. בכל יום גבולות התנועה שלנו משתנים. הקשבה לגוף, נכון לרגע הנוכחי מהווה מפתח לתרגול בריא, נעים ויעיל.

המאמץ הפיזי הינו קטן כמה שיותר. תנועה ללא מאמץ, ללא מתח בשרירים שיכולים להיות בהרפיה. על פי עיקרון המאמץ המזערי אנו חוסכים אנרגיה ומשפרים את היכולות התנועתיות.

למידה של הגוף על ידי שימוש בתשומת לב פנימית אל תחושות בגוף. מודעות לתנועה ולאיברי הגוף. שימת לב לפרטים הקטנים: עצמות הגוף, השרירים הקטנים ביותר ואף לחלקי הגוף הפנימיים. כך אנו גם לומדים לשלוח הרפיה או את אנרגיית החיים (צ'י) לכל אזור שנבחר.

בזמן תרגול אנו מבצעים לצד עבודה חיצונית המתבטאת בתנועה גם בעבודה פנימית, למשל הרפיה, שמחה, הנאה, חופש וסקרנות לגילויים, נוכחות, נשימה, העצמת השלווה… (לא בטוח שכל אלו קיימים גם בפלדנקרייז, אבל ללא ספק קיימת גם עבודה פנימית לצד חיצונית).

למידה של תנועות פשוטות ויעילות, תוך פיתול של עמוד השידרה, עם דגש על תנועה המגיעה מן האגן. תנועה זו מורידה לחץ משרירי הגב ויכולה לעזור גם להפחית כאבים בצוואר ובכתפיים.

דגש קיים גם על המנוחה שלאחר תרגול. המנוחה שלאחר תרגול סידרת צ'י קונג או לאחר מספר תנועות בפלדנקרייז מהווה חלק פעיל וחשוב מהעבודה. זמן מצוין להיכנס פנימה, להנות מהשקט, מהרפיה . מעין שער כניסה לנוכחות צלולה.

כל אלו הינן נקודות השקה לאופן בו למדתי פלדנקרייז ולאופן בו אני מלמד צ'י קונג.

השונה בין צ'י קונג לפנדנקרייז:

בצ'י קונג רב התרגול מתבצע בעמידה ולפעמים גם בישיבה או עמידות שש מגוונות. תרגול פלדנקרייז בדרך כלל מתבצע על מזרונים בתנועות של שכיבה וישיבה. זו אולי אחת הסיבות ליתרון המשמעותי של פלדנקרייז בתרגול לבני הגיל השלישי או לאלו המתקשים בעמידה לאורך זמן.
צ'י קונג ופלדנקרייז היננן שתי שפות תנועה בריאותיות. שתיהן מתאפיינות בשאיפה לתנועה הרמונית וזורמת. אם זאת אני מוצא את הצ'י קונג כאומנות תנועה לשם התנועה מעבר לפן הבריאותי. מעיין ריקוד, הכולל חזרה של תנועות פתיחה וסגירה. באופן בו אני מלמד צ'י קונג, אני מלמד תנועה לצד עבודה על תנועה בריאותית.
בצ'י קונג ישנו דגש על עבודה עם אנרגיית החיים (הצ'י), על פי עקרונות הרפואה הסינית. דגש על שאיפה ונשיפה המותאמות לתנועה. בפלדנקרייז ישנו דגש על נשימה טבעית נוחה ונעימה.
בצ'י קונג ישנו דגש על העבודה הפנימית. הצ'י קונג הוא מדיטציה בתנועה. באופן בו למדתי פלדנקרייז לא הרגשתי את הקשר הישיר בין התרגול למדיטציה. אם זאת, בהחלט מתקיימת עבודה פנימית כזו המבקשת מהמתרגל לשים לב למשל כיצד תנועת הברך תשפיע על תנועת הגב…
הצ'י קונג מקורו בסין, בטקסים שמאניים. מזה כארבעת אלפי שנים מתפתחת תנועה בריאותית זו על ידי רופאים, אלכימאים, אנשי תנועה, פילוסופים…. הפלדנקרייז התפתח משנות הארבעים של המאה הקודמת על ידי משה פלדנקרייז בישראל.
משה פלדנקרייז שהיה ג'ודוקא בכיר הביא את יכולתיו הגופניות מתוך נסיונו באמנות הלחימה, לצד כישוריו כפיזקאי ומהנס בכדי ליצור תנועה בריאותית ושיקומית. הצ'י קונג מהווה את הבסיס לכל אמנויות הלחימה הסיניות ולכן גם כבסיס לאמנויות לחימה מהעולם כולו (כמו הקראטה), שהתבססו על הקונג פו הלחימתי.
שתי אמנויות תנועה אלו הן בהחלט מופלאות, מהנות ובריאות, הן מקדמות שלווה ורוגע ומאפשרות איזון פנימי וחיצוני.

הפוסט על הקשר בין תרגול צ'י קונג לפנדנקרייז בבית הספר צ'י קונג פו הופיע לראשונה ב-צ׳יקונג.

גם תרגול בסיסי ביותר ללא הנחיה מעמיקה, יוביל חלק גדול מהאנשים לתחושה של רוגע, אנרגטיות וחיוניות. אבל אפשר וגם רצוי להעמיק, אל עבר התרגול הפנימי (ניי קונג). אל תרגול של תנועות ממקום של לב פתוח. כשאנו מתרגלים צ'י קונג ממצב תודעתי ופנימי של לב פתוח, התרגול הופך לקסם אמיתי, לשירה גופנית ותודעתית, לתרגול שמלווה אותי למשך זמן ארוך, למעבר קסום.
במהלך התרגול בבית הספר אנו עובדים על כל איכות בנפרד, כדי להבין ולהרגיש אותה בעוצמה גבוהה ובהמשך אפשר לאחד בין כמה איכויות ואף בין כולם:
שקט פנימי: בכדי להבין את המושג, ננסה להסתכל על הרעשים הפנימיים המלווים אותנו במרבית היום: טרדות ודאגות, כעסים, רצונות, אי נוחות פיזית, כאבים, רעשים חיצוניים (צפצוף מכונית), חוסר סיפוק, שפיטה וחוסר קבלה של דברים שונים, עייפות, רעב, וצרכים נוספים, פחדים, התלהבות, התרגשויות שונות, מחשבות סתמיות, חולי ועוד ועוד. למעשה הרגעים בהם אני נמצא בשקט פנימי הינם מועטים ביותר. יש אנשים שמרגישים אותם רק בחופשות, או בשקיעה, רק כשהם לבד, או רק עם אנשים מסוימים ובזמנים ייחודיים. ישנה אפשרות להעצים, להגביר ולהאריך את תחושת השקט הפנימי. הצ'י קונג ותרגולו כמדיטציה עם לב פתוח, יכולים ואמורים לבוא ממקום של שקט פנימי.

רוגע ושלווה: תחושה נעימה שמלווה את התרגול בלב פתוח. התחושה הבטוחה שהכל כרגע נעים, פשוט וזורם לטובתי. הרפיה גופנית, תרגילי שחרור שונים הקיימים בצ'י קונג שלנו וכניסה למצב פנימי מדיטטיבי, עוזרים לנו להגיע לתחושה זו.

הרמוניה עם הסביבה החיצונית: הצ'י קונג שהתפתח בעיקר על ידי הטאואיסטים, מתבסס בין השאר על הרמוניה של האדם עם הטבע והקוסמוס. כשמתרגלים צ'י קונג, מומלץ יותר לתרגל בחוץ ובעיקר במקומות בהם ישנה צמחיה, אשר עשירה יותר בצ'י. כשמתרגלים צ'י קונג בלב פתוח, אנו מחזקים את הקשר שלנו עם הסביבה החיצונית והופכים למעשה להיות אחד איתה. מתקיים חיבור מאוד מיוחד בתרגול, בו אנו לוקחים מכוחות ועוצמות הקיימים בעצים, באדמה, בשמיים ובשאר הצמחים.

לקחת את עצמנו ואת החיים פחות ברצינות: במהלך תרגול הצ'י קונג אנו מנסים להיות במצב תודעה קליל יותר. מרבית מהאנשים נוטים לקחת את החיים ואת עצמם ברצינות ולכך יש השלכות חיוביות ביותר. יחד עם זאת, ישנם רגעים ומצבים בהם אנו יכולים לשחרר ולהוריד מהכבדות. תרגול הצ'י קונג בלב פתוח מזמין אותנו לחוות את עצמנו במקום יותר ילדי, פחות מחושב ובשליטה, פשוט להיות.

נוכחות ושהייה ברגע הזה: המהות היותר עמוקה של התרגול שלנו מנסה מבעד לכל ההתכוננויות התודעתיות של הלב הפתוח, להגיע למקום שבו אני חווה את המציאות במלואה, עכשיו, ללא מחשבות. רק תנועת גוף ונשימה. התרגול הוא על פי עקרונות העבודה של הספר כוחו של הרגע הזה, של אקהרט טולה. תמיד אנו חוזרים לנסות כמה שיותר להחזיק ברגע הזה. תרגול הצ'י קונג מהווה את אחת האפשרויות הפשוטות ביותר לכניסה למצב תודעתי שכזה. הסיבה לכך הינה שהתנועה עצמה לוקחת חלק ניכר מתשומת הלב התודעתית, שמנפקת אנרגיה בדרך כלל לתהליכי חשיבה. יחד עם זאת הפשטות והחזרתיות של התנועות, מאפשרות לי להתאמץ פחות ולהשקיע את המאמץ, פחות בחלק הפיזי, ויותר בהנאה וההתרפקות של להיות בנוכחות.

הנאה ושמחה: בתרגול צ'י קונג אנו עובדים בשני מישורים. מישור אחד בו אנו עובדים ולומדים את התנועות, או חווים תנועה בעזרת תרגילים שונים ומגוונים. זהו מישור שבמהותו יכול להיות יותר טכני( כלומר פשוט לומדים מעשית איך לבצע את התנועות נכון, מבחינה גופנית).

כשאנו עובדים במישור השני של תרגול הסדרות ברצף, אנו מפסיקים לנסות ללטש או לשפר את התנועה שלנו. אנו עובדים עם המקום שבו התנועה "יושבת" ומרכזים את האנרגיה בתרגול, בשילוב של המצב התנועתי הקיים, עם שמחה והנאה, שתיים מאיכויות התרגול החשובות ביותר. כשאנו חותרים להנאה ולשמחה, התרגול הופך לחגיגה, למקום המרפא כאבים, מוריד מתחים, לתרגול ללא מאבק, או רצון להצטיין. פשוט ליהנות, לשמוח ולהיות מאושר מהקיים ומהתנועה הזורמת.

עוצמה פנימית: הצ'י קונג הוא תרגול שנועד ברמתו הפיזית לחזק את המערכות הגופניות ותפקוד האיברים הפנימיים שלנו. אחת מהאיכויות התודעתיות שלנו בתוך תרגול בלב פתוח, נוגעת בחיבור אל העצמי החזק שלי. עצמי זה נוגע באיכויות, כמו חוסן נפשי, ביטחון, איזון פנימי, תחושה של חוזק גופני, בעזרת החיבור לדאן טיין התחתון, נחישות, הוצאה של דברים אל הפועל, התקרקעות ואסרטיביות. על העוצמה הפנימית אנו עובדים בדרך כלל בתרגול של תנוחות הצ'י קונג המכונות זאן זהואנג, או עמידות עץ.

חיבור לאהבה: לא סתם קוראים לעבודה הפנימית פתיחה של הלב, או עבודה עם לב פתוח. זוהי המהות העוצמתית ביותר של התרגול שלנו. לתרגל מתוך אהבה ולעבר מקום שירפא ויחזק אותנו. הלב הפתוח, או במילים אחרות, תרגול ממקום של אהבה פנימה וכלפי חוץ, מלווה אותנו תמיד בתרגול. אהבה היא אחת מעוצמות הריפוי הגדולות ביותר. בימים בהם אנו מרגישים במתח כלשהו כתוצאה מפחד, דאגה, עצב… התרגול ממקום אוהב, מצליח במקרים רבים, לפוגג ואף להמיס לחלוטין את מקור הכאב. הצ'י קונג במסורתו, הושפע בעיקר מהטאואיזם ומהבודהיזם. הצ'י קונג המודרני מושפע כיום יותר מכל, מדרך האהבה האינסופית.

חיוך פנימי וחיצוני: את הצ'י קונג ברמה הגבוהה מומלץ לתרגל בליווי של חיוך. על האיכויות הבריאותיות של החיוך והעבודה עם החיוך הפנימי נכתב רבות על ידי המורה מנטאק צ'יה שהפיץ בעולם המערבי את העבודה עם העקרון הטאואיסטי של החיוך הפנימי. לצערנו, על אף שאנו מבינים את ההבדל בין אנשים עצובים לשמחים ואת הקשר הזה לבריאותנו, אנו לא מודעם לכוחו הרב של החיוך וחשיבותו למערכת העצבים ולתפקוד האיברים הפנימיים שלנו. גופנו הוא מעין מסנן הקולט באיבריו את תחושותינו, מחשבותינו ורגשותינו. המח הוא המנהל של הגוף, אם הוא מזניח את הפועלים (איברי הגוף) ומצבם, בסופו של דבר הם ימרדו.
את מרבית התרגול אנו מנסים לתרגל ממקום שבו אנו מחייכים. בהתחלה קצת במאמץ ובהמשך זה הופך לטבע שני של התרגול, כמו החיבור בין תנועה ונשימה.

חופש: היכולת שלנו להרגיש חופשיים תלויה במידה רבה ברמת המודעות שלנו. בעזרת עבודה בשיעורים, על מודעות גבוהה לדפוסי ההתנהגות שלנו, למחשבות, לרגשות ולרצונות שלנו, בשילוב עם טכניקות, כלים, מדיטציות ועבודות פנימיות, אנו מגבירים את אפשרויות הבחירה שלנו. אנו חופשיים יותר כשאנו בוחרים באמת מתוך מקום ער ולא על אוטומט. במקום הזה אנו מתקרבים עם התרגול, יותר ויותר אל החופש שלנו. תרגול הצ'י קונג מעצים את התחושה הטבעית, של להרגיש חופשי. את התנועה הזורמת, העדינה והפתוחה אנו מטבלים בהתכווננות תודעתית של חופש אינסופי.

בריאות: הכוונה בעבודה הפנימית על בריאות, מכוונת לחיבור ההדוק בין הגוף והנפש. הגוף שלנו מושפע על פי הרפואה הסינית ואף על פי חלק מהרפואה המערבית, מהרגשות, המחשבות והאמונות שלנו. המטרה של תרגול צ'י קונג עם לב פתוח, הינה לחזק, להבריא ואף לרפא את הנפש שלנו. חיזוק זה, בא על חשבון הקשיים הנפשיים שלנו, המתבטאים במתחים, דאגות לחצים, בזבוז אנרגיה על מחשבות שליליות ועוד. פתיחה של הלב עובדת על עיקרון יין ויאנג, ניגודים משלימים שבאים אחד על חשבון השני. כשיש חושך כל אור שיגיע יוריד באותה כמות את החושך. במספרים: אם יש לנו מאה אחוז חושך ונביא חמישה אחוז של אור, כמות החושך תרד לתשעים וחמש. ובשפת הצ'י קונג: ככל שאנו פותחים את הלב כך אנו מורידים את מפלס המתחים והלחצים.
כשאנו פותחים את הלב באספקט הבריאותי, אנחנו עובדים עם הדימיון, עבודה בעלת כח רב. אנו מדמיינים, או מחזקים את התחושה הפנימית שהגוף שלנו חזק, בריא, בהרמוניה, שכל איבר בגוף פועל באיזון מושלם עם המערכת, שתאי הגוף, השרירים, העצמות וכלי הדם בתנועה ובזרימה. שהכל פועל בנפלאות כפי שהוא אמור לפעול.

הפוסט צ'י קונג עם לב פתוח – הסבר העקרונות הופיע לראשונה ב-צ׳יקונג.

שתי אמנויות תנועה אלו מקורן בסין.
שתיהן הומצאו ופותחו במהלך השנים על ידי אמני לחימה פילוסופים ורופאים. הן מתבססות על עקרונות זהים כמו :
תנועה המלווה בנשימה. שימוש בעקרונות יין ויאנג.
מתבססות על נסיון אמיתי וכנה לשפר את בריאותו של המתרגל.
בתרגול ינסה המתרגל להגיע למצב של מדיטציה. שתי אמנויות אלו הינן תנועות מדיטציה, או מדיטציה בתנועה.
נקודות שוני:

מקור הצ'י קונג הוא מלפני ארבעת אלפים שנים. זוהי אומנות תנועה שמקורה בריקודים שמאניים.

במשך השנים התפתחו סגנונות רבים של צ'י קונג. אמני לחימה, אלכימאים, רופאים, מלומדים,מנהיגים, ואנשי דת ורוח פיתחו עוד ועוד תרגילים במטרה לקדם בריאות, עבודה רוחנית ומדיטציה.

התפתחו סגנונות טאואיסטים, בודהיסטים, קונפוציונים, לחימתיים ובריאותיים.

עקרונות הפילוסופיה והרפואה הסינית עמדו תמיד מאחורי סדרות תנועת הצ'י קונג שהשתנו, התרבו והתפתחו.

מהמאה החמישית לספירה הגיעו תרגילי הצ'י קונג למנזר שאולין על ידי נזיר הודי בשם בודידארמה.

מתוך תרגילים אלו התפתחו אמניות הלחימה אשר מכונות במערב בשם שאולין קונג פו. הנזירים, במהלך השנים ועד עצם היום הזה תרגלו, שיפרו והעצימו את אמניות ההגנה העצמית והלחימה בעזרת שילוב מתמיד בתרגילי מדיטציה, לשיפור הריכוז וכחלק מעבודתם הרוחנית ותרגול צ'י קונג, מתוך כוונה לשפר עוצמה גופנית פנימית וחיצונית, חיבור עם האדמה ושליטה בצ'י בגופם. מתוך הצ'י קונג התפתחו אמנויות הלחימה הסיניות. אחת מהן היא הטאי צ'י.

הטאי צ'י הופיע על פי הידוע במאה הארבע עשרה והינו סוג של צ'י קונג המתמחה בלחימה. התנועות שלו דומות מעוד במקצב שלהם לתנועות הצ'י קונג הבריאותי. ניתן לומר שטאי צ'י מורכב בהרבה מן הצ'י קונג ובדרך כלל לכל תנועה ישנו ניתוח מעמיק.

הסדרות: מרכז התרגול בטאי צ'י ובצ'י קונג כולל תרגול של סדרות הכוללות מספר תנועות.

סדרות צ'י קונג: בתרגול סדרות צ'י קונג אנו חוזרים בדרך כלל על אותה תנועה מספר פעמים. אין הגבלה למספר הפעמים שבהם נחזור על תנועה, עד המעבר לתנועה הבאה. מאחורי כל תנועה עומדות מטרות לשיפור יכולות בריאותיות, מדיטטיביות ולפעמים אף רוחניות. סדרות אלו מתאפיינות בדרך כלל בפשטות באופן הביצוע. כל תנועה כוללת מעבר בין תנועת יין לתנועת יאנג, המלווה בנשימה. (יין-נשיפה, יאנג-שאיפה)

סדרות טאי צ'י: אלו, מכונות תבניות. כוללות רצף של תנועות ידוע מראש. כל תנועה בתבנית מבוצעת פעם אחת, בשונה מתרגול סדרות הצ'י קונג. גם בטאי צ'י מתקיים מעבר בין יין ליאנג והתאמת התנועות והנשימה. התנועות מורכבות, מאתגרות וכוללות עבודה על קורדינציה. המתרגל מנסה בדרך כלל להגיע לרמת דיוק גבוהה בתנועה, כשכל תנועה קשורה באופן ישיר להגנה או התקפה. הטאי צ'י היא אמנות הגנה עצמית בריאותית שכוללת גם תרגול נלווה לביצוע התבנית, כמו תרגול ידיים דביקות.

בטאי צ'י ישנו דגש על חיזוק הרגליים. ברב המצבים ישנו משקל מלא על רגל אחת והרגל השנייה כאילו עומדת באוויר (גם במצבים בהם כף הרגל מונחת על הקרקע). בצ'י קונג ברב התנוחות משקל הגוף מתחלק באופן שווה על שתי הרגליים, מה שהופך את התנועה למאתגרת הרבה פחות לשרירי הרגליים.

סיכום: הצ'י קונג והטאי צ'י הינן שתי אמנויות תנועה סיניות. שתיהן דומות מאוד באופן הביצוע, הינן למעשה תרגול מדיטציה בתנועה ומסתמכות על הפילוסופיה והרפואה הסינית.

הטאי צ'י הוא למעשה צ'י קונג לחימתי, יותר מורכב ומסובך במקרים רבים, מדויק בתנועתו ובדרך כלל מאתגר יותר מן הצ'י קונג הרפואי. שתיהן מאופיינות בתרגול של סדרות שמתבצעת באופנים שונים לגמרי. ניתן לתאר שתי אמנויות תנועה אלו כאחיות. הטאי צ'י הוא למעשה סוג של צ'י קונג לחימתי, בעל דגשים שונים.

הפוסט כמה נקודות על הקשר בין טאי צ'י לצ'י קונג ומקור השוני ההיסטורי של שתי אמנויות אלו הופיע לראשונה ב-צ׳יקונג.

אומן קונג פו נע בקלילות במדד בין מתח להרפיה בהתאם למצב הלחימתי הנתון. תרגול הצ'י קונג עוזר ביכולת שליטה זו ומאפשר ניידות וחופש תנועתי נרחב. רמת הדיוק התנועתי עולה והשליטה בעוצמה משתפרת.

תרגול הצ'י קונג עוזר באופן משמעותי לחוש את הגוף תוך כדי תנועה ועל ידי כך להזיז צ'י בגוף. התנועה העדינה והאיטית, באופן יחסי לקונג פו, מהווה הכנה הכרחית לתהליך זהה של תחושת הגוף והזזה של צ'י גם בתנועה המהירה של הקונג פו.
על ידי כך אנו הופכים את תנועת הקונג פו ליציבה יותר, מדויקת עוצמתית וחזקה יותר. אנו יוצרים שליטה מושלמת על התנועה שלנו.

אומן קונג פו המתאמן גם בצי קונג יוכל ברמה גבוהה להעביר אנרגיה-צ'י מהגוף שלו אל עבר הגוף של אדם הבא לתקוף אותו. שליטה שכזו בצ'י מגבירה משמעותית את עוצמת החבטה או ההדיפה.

ניתן להעביר צ'י לאזורים מסויימים בגוף אשר נרצה לחזק. בעזרת שינון של תנועות וחבטות לצד עבודה תודעתית ניתן להגיע לנתונים מרשימים של חיזוק הגוף.

הפוסט יתרון הקשר בין צ'י קונג לקונג פו לחימתי הופיע לראשונה ב-צ׳יקונג.

הנשימה היא כח החיים המהווה את נקודת החלופין הבסיסית ביותר ביקום.
היא מסייעת בשחרור האיברים, בהרפיה ושחרור של השרירים והמפרקים.
בעזרת הנשימה אנו שולחים צ'י אל איברי הגוף.
הנשימה מאפשרת למערכת התנועה להגיעה לרמתה הגבוהה ביותר.
עוזרת לפתח את מערכת הנשימה ומחזקת את תפקוד הריאות.

עוזרת להגביר את רמת הריכוז ומהווה מוטיב מרכזי בתרגולי מדיטציות שונים.

הנשימה מבצעת חיבור בין הגוף לתודעה ומאפשרת את הרגעתם.

תרגילי נשימות:

1. שימת לב לארבע תחנות הנשימה: נסו לשים לב לשאיפה-לנשיפה-ולרגעים הקטנים שבין כל שאיפה לנשיפה ובין כל נשיפה לשאיפה.

2. תרגול על פי ספירות: להכניס פנימה על פי ספירת חמש ולהוציא החוצה על פי ספירת שבע. קצב הספירה בהתאם ליכולת המתרגל. בשאיפה מכילים ומתמלאים ובנשיפה לשחרר ולהרפות את הגוף.

3. נשימת המעגל הקטן: עבודה טאואיסטית עם הנשימה. מתחילים בדאן טיין (מתחת לטבור). שאיפה- יורדים אל תחתית האגן ועולים עד לכתר (פאי חווי). נשיפה- מקודקוד הראש ןעד לדאן טיין (מתחת לטבור).

4. נשימת רגשות: להביא פנימה רגש רצוי, כמו: אהבה, בריאות, שמחה, עוצמה,ביטחון… שואפים פנימה את הרגש ובנשיפה נותנים לו להתפשט בגוף. כמה נשימות שרוצים.
שחרור של רגשות או חולי, קרי: אכזבה, תסכול, כעס, פחד, כאב…
בשאיפה אנחנו אוספים את התחושה (שאולי מצורפת לסיפור קטן) ובנשיפה אנחנו משחררים אותה החוצה מתוך הגוף והנשמה שלנו.

5. נשימה מהנה: מנסים להתענג על גל שאיפה וכל נשיפה. מנסים לתת לה להיות כמה שיותר עמוקה וארוכה (כדי לנשום אל הבטן). למי שרוצה להרגיע את הגוף כדי גם להוסיף כל צליל שעולה בעת הנשיפה, שתיהיה בדרך כלל ארוכה מהשאיפה.

עקרונות לנשימה בעת תרגול צ'י קונג:

נשימה עדינה: מדומה לזרם קן. עליה להיות חלקה וטבעית.

רגועה ושקטה: התודעה רגועה והנשימה חרישית רגועה ושלווה.

עמוקה: הנשימה היא בטנית. שואפים את האוויר תוך הורדת הסרעפת מטה. ננסה שלא להרחיב את הריאות. הנשימה עמוקה אבל לא מלאה כיוון שאנו לא מעלים אותה עד לריאות (למעט בתרגילים מובחנים). נשימה מלאה הכוללת גם את הריאות גורמת לריאות ולשרירים המקיפים אותן להיכנס למתח, דבר המונע מהאוויר לזרום בחופשיות ויוצר מתח נפשי וגופני. הנשימה תכיל 70%-80% מהיכולת המקסימלית של הכלת אוויר.

נשימות ארוכות: הכוונה לנשימות רגילות, מהבחינה שאנו לא עוצרים את האוויר, אלא פשוט מגדילים יותר ויותר את אורך הנשימה. קצב פעימות הלב יורד ואנו נצרוך פחות חמצן. להגיע למצב שכזה על התודעה שלנו להיות שקטה מרוד. זאת אנו עושים על ידי תרגול מכין של מדיטציה, תרגילי נשימה או כל עבודה פנימית מכינה.

נשימה המשכית: חשוב לשמור על הנשימה בקצב שיכול להשתנות, עם עדיפות להארכה של זמן כל נשימה, אבל חשוב שלא לעצור את הנשימה או לאבד את הזרימה והטבעיות שלה. עליה להמשיך להיות קלה ורכה.

הפוסט חשיבות הנשימה בתרגול צ'י קונג הופיע לראשונה ב-צ׳יקונג.

יסוד העץ משויך לעונת האביב, נקשר אל תנועת הפריצה קדימה ואחורה. הוא מייצג את הכבד וכיס המרה ובתרגילי הצ'י קונג נחזק את הגמישות ומערכת העצבים.הרפואה הסינית משייכת יסוד זה לרגש הכעס.

יסוד האש משוייך לעונת הקיץ, נקשר אל תנועת הפיזור או ההתפשטות מבפנים החוצה. הוא מייצג את הלב והפריקרדיום ובתרגילי הצ'י קונג נחזק את הקורדינאציה ומערכת הדם. הרפואה הסינית משייכת יסוד זה לרגש הלהט.

יסוד המתכת משוייך לעונת הסתיו, נקשר אל תנועת הדחיסה מעלה ומטה. הוא מייצג את הריאות והמעי הגס ובתרגילי הצ'י קונג נחזק את מערכת הנשימה. הרפואה הסינית משייכת יסוד זה לרגש העצב.

יסוד המים משוייך לעונת החורף, נקשר אל תנועת הזרימה ימינה ושמאלה. הוא מייצג את הכליות ושלפוחית השתן ובתרגילי הצ'י קונג נחזק את מערכת השלד והיציבה. הרפואה הסינית משייכת יסוד זה לרגש הפחד.

יסוד האדמה משוייך לימים האחרונים בכל עונה, או לסוף הקיץ, נקשר אל תנועת הכינוס מבחוץ פנימה. הוא מייצג את הטחול והקיבה ובתרגילי הצי קונג נחזק את השרירים ומערכת העיכול. הרפואה הסינית משייכת יסוד זה לרגש הדאגה.

הפוסט חמשת האלמנטים והקשר בין צ'י קונג לטבע הופיע לראשונה ב-צ׳יקונג.

ישנה סברה שאחד מהקיסרים האגדיים הונג די הידוע יותר בשמו הקיסר הצהוב תרגל צ'י קונג. ובתקופה זו נמצאת הרפואה הסינית בפריחה והתפתחות. בתקופה סוערת מבחינה לחימתית ( 220- 419 לפנהס"פ) מלומדים פילוסופים, אומני לחימה ונזירים פיתחו תרגילים מגוונים. הם קיוו לקדם שלוש מטרות מרכזיות: לוחמה, רפואה ומדיטציה, המקדמת עבודה רוחנית. מתקופה זו נמצא הצ'י קונג בפיתוח מתמיד עד עצם היום הזה.

הסינים הטאואיסטים היו הראשונים לתרגל את סדרות הצ'י קונג ובמשך השנים גם הבודהיסטים והקונפוציונים השפיעו על התפתחות התרגול.

במשך השנים התפתחו סגנונות רבים של צ'י קונג. אמני לחימה, אלכימאים, רופאים, מלומדים,מנהיגים, ואנשי דת ורוח פיתחו עוד ועוד תרגילים במטרה לקדם בריאות, עבודה רוחנית ויכולות הגנה עצמית.

התפתחו סגנונות טאואיסטים, בודהיסטים, קונפוציונים, לחימתיים ובריאותיים.

עקרונות הפילוסופיה והרפואה הסינית עמדו תמיד מאחורי סדרות תנועת הצ'י קונג שהשתנו, התרבו והתפתחו.

נקודת ציון חשובה מאוד בהסטוריה של הצ'י קונג והקונג פו הלחימתי מתרחשת במאה השישית לספירה.בקצרה: בתקופה זו, החלו תרגולי הצ'י קונג במנזר שאולין שנלמדו על ידי נזיר הודי בשם בודידארמה.

מתוך תרגילים אלו התפתחו אמניות הלחימה אשר מכונות במערב בשם שאולין קונג פו. הנזירים,במהלך השנים ועד עצם היום הזה תרגלו, שיפרו והעצימו את אמניות ההגנה העצמית והלחימה תוך שימוש מתמיד בתרגילי מדיטציה, לשיפור הריכוז וכחלק מעבודתם הרוחנית.

הם גם ביצעו שימוש בתרגילי צ'י קונג מתוך כוונה לשפר עוצמה גופנית פנימית וחיצונית, חיבור עם האדמה ושליטה בצ'י בגופם. צ'י קונג לחימתי ידוע הוא סגנון חמשת החיות. גם כיום מתרגלים נזירי שאולין אמנויות לחימה לצד תרגול של צ'י קונג למטרות בריאות והעצמה פנימית.
מאות סוגים שונים של צ'י קונג פותחו ואף שומרו. בינהם סידרת שמונה יחידות רקמה, שמהווה עד היום את אחד התרגילים הידועים ביותר. תרגילים אלו נקשרים בדרך כלל לגנרל יו פאי (1177-1279)שנאמר שפיתח אותם במטרה לאמן את צבאו. נאמר שצבאו לא נוצח מעולם תודות לתרגילים אלו.

הפוסט ההיסטוריה של הצ'י קונג הופיע לראשונה ב-צ׳יקונג.

האגן הינו מרכז הכובד של הגוף, ממנו נוצרים חיים, בו נמצאים אמצעי הרוויה וממנו יוצא התינוק לעולם. חשיבותו הינה עצומה לכל תנועה, ובכל זאת במשך שנים למדנו להצניע ואף לחסום תנועתיות באזור זה. מרבית האנשים לא יודעים להפעיל אותו ולהשתמש בו ביעלות.
תנועת צ'י קונג נכונה מתחילה מן האגן. אנשים רבים לא מפעילים את האגן בתנועתם ובכך יוצרים יותר מאמץ על שרירי פלג ההגוף העליון. תנועה נכונה של האגן מחלקת את הנטל בהנעת הגוף ויכולה לעזור לכאבי גב, כתפיים וצוואר.

בתרגול הצ'י קונג, הקונג פו ואמנויות תנועה ולחימה משתמשים באגן כיוזם התנועה, ציר הגוף המרכזי. כתוצאה, אין שימוש מבוזבז של שרירים ואנרגיה נחסכת. זהו חוק המאמץ המזערי.

לא פחות חשוב מכך, השימוש באגן מעורר את המרכז האנרגטי דאן טיאן, איזור זה מתואר ככדור אנרגיה השואב ושולח צ'י אל איברי הגוף.
בסוף תרגול של תנועות וסדרות צ'י קונג, מרכזים את הצ'י באזור הדאן טיין. תרגול הצ'י קונג מזרים בכל הגוף אנרגיה רבה מאוד ולעיתים יכול להביא לעודף של צ'י באזורים שונים בגוף. איסוף הצ'י בסוף התרגול, אל הדאן טיין חיוני מאוד בכדי לשמור על איזון כמות הצ'י בגוף.
אזור הדאן טיין מסוגל להכיל את הצ'י. כשהוא מתמלא, הצ'י זורם ממנו אל המרידיאנים.

שלושה דאן טיינים

בדרך כלל כשמתייחסים לדאן טיין ללא ציון של מיקום מדויק, מתכוונים לדאן טיין התחתון. אם זאת, קיימים עוד שני מרכזי אנרגיה המכונים דאן טיין.
השני, הוא הדאן טיין האמצאי הממוקם באיזור בית החזה. בין החזה לגב העליון.
השלישי, הדאן טיין העליון, הממוקם במרכז הראש בקו של העין השלישית, בין הגבות. למידע נוסף על שלושת הדאן טיינים, פשוט לחץ על הכותרת שלושה דאן טיינים.

מידע נוסף לגבי האופן בו אנו מרכזים את הצ'י באזור הדאן טיאן, מתוך תשובה שעניתי לתלמידה בפורום:
/content.php?id=39

הפוסט דאן טיאן הופיע לראשונה ב-צ׳יקונג.