אם תנסו לשם דוגמה, להסתכל על דברים שאהבתם לפני עשר שנים, לעומת מה שאתם אוהבים היום, ככל הנראה תגלו שינויים רבים. אהבה לזמר מסוים, סרטים, אנשים, אפילו העדפת טעם באוכל. אנו כל הזמן משתנים, הכי טבעי, ובהתאם גם העדפותינו, הדרך שבה אנו רואים דברים, הרגשות שלנו, האמונות ומצבנו הגופני. למעשה אפילו מאתמול ועד היום עברתי שינויים.
היום אני מרגיש וחושב מחשבות אחרות לגמרי מאשר אתמול. העולם משתנה ואנחנו משתנים איתו כל הזמן. יש כמובן דברים שמחזיקים גם שנים רבות, כמו אולי האהבה לשוקולד…
ההכרה שאנו משתנים באופן טבעי ומתוך עשייה מכוונת, כל הזמן, היא הבסיס לתהליך ההתפתחות והצמיחה שלנו בקורס. ישנה אימרה המתארת זאת יפה: אתה אף פעם לא תוכל להיכנס לאותו אגם בפעם השנייה. הראייה שאני יכול לשנות כמעט כל הרגל שלי, כל יכולת פיזית, כל תגובה שלי למצבים מסויימים (למשל אם להתעצבן או לא כשחותכים אותי בכביש), היא זו שעוזרת לנו ללמוד ממקום פתוח באמת. אנחנו מגיעים לשיעורים מתוך מקום שרוצה ויודע שהוא יכול כל הזמן להתקדם, להיות טוב יותר, בכל תחום בחיים, "מודל" קצת משופר של עצמי בתחומים הגופניים והפנימיים. כי שום דבר לא חייב להיות קבוע. ככל שאנו מתקדמים יותר, כבר אחרי כמה שיעורים, אנו הופכים גמישים יותר ומקובעים פחות לגבי מי שאני. משפטים כמו: ככה אני, יש דברים שלא משתנים" הופכים לכמעט ולא רלוונטים. אנו מתרגלים בשיעורים טכניקות וכלים עוצמתיים מתוך אמנות הלמידה, התנועה והיכולת, כך שאם מעניין אותי לשפר משהו, לעבוד עם אמונה מגבילה ולשנות, אז אני נוכח יותר ויותר שהאפשרויות והדרכים לכך הן אינסופיות.
