יוגה וצ'י קונג, שתי אמנויות תנועה מופלאות שמקורן במזרח. מאמר קצר זה מבטא את הדמיון הרב שקיים בין השתיים לצד מה שמבדיל בינן.
מן המשותף ליוגה ולצ'י קונג
מטרות וביצוע: גם ביוגה וגם בצ'י קונג יש דגש על שיפור יכולות גופניות ובריאות בעזרת התרגול. שתי האסכולות מאוד מקיפות, ועמוקות.
לכל תרגיל גם ביוגה וגם בצ'י קונג ישנן מטרות הכוללות שיפור תפקוד שלאיברים פנימיים ספציפיים, לצד חיזוק והגמשה של שרירים ומפרקים.
ביוגה ובצ'י קונג ישנו שימוש כמעט זהה המשלב בין התנועה והנשימה. בתנועות פתיחה של הגוף אנו שואפים (תנועות יאנגיות) ובתנועות סגירה של הגוף ובית החזה, אנו נושפים אוויר החוצה (תנועת יין).
מטרה זהה נוספת ליוגה ולצ'י קונג היא פיתוח והעצמה של אנרגיית החיים בגוף.
בצ'י קונג אנרגיה זו מכונה צ'י וביוגה היא נקראת פראנה. זו האנרגיה המניעה את כל החיים,היא שמפעילה את כל המערכות בגוף, את תנועת הגוף…
צ'י או פראנה שזורמים בגוף בעוצמה מבטיחים בריאות וחוסן גופני ונפשי.
בצ'י קונג אנו מעבירים צ'י במערכת המרידיאנים (מושגים סיניים), שהם צינורות אנרגיה המגיעים לכל מקום בגוף.
ביוגה נקראים צינורות האנרגיה נאדים (מושג מסאנסקריט, שהיא שפה הודית עתיקה), אשר דרכם עוברת הפראנה.
המדיטציה הוא רכיב מרכזי נוסף לצ'י קונג וליוגה. ברמה מסויימת הופך התרגול למדיטציה בתנוחה או בתנועה.
רכיבים נוספים המתלווים לשתי אומנויות אלו הן עבודה על ריכוז, הרפיה, ושינויים במצבי התודעה.
גם היוגה וגם הצ'י קונג מקורם במזרח, בהודו ובסין בהתאמה. המקורות שלהם הולכים אלפי שנים אחורה, מתוך רצון לקדם מטרות דומות מאוד. שיפור הבריאות, עבודה על התודעה והנפש וקידום עבודה רוחנית,על ידי מדיטציות ותרגילי נשימה, לצד תנועות ותנוחות.
מאחורי התקדמות והתפתחות של היוגה והצ'י קונג עומדות פילוסופיות ודתות: הטאואיזם, ההינדואיזם, הבודהיזם והקונפוציזם.
במשך השנים, כששיטות אלו עברו למערב, איתן גם השתנו המטרות של המתרגלים.
כך בהתאם התרגולים מקדמים במידה מועטה בהרבה עבודה רוחנית ומנסים יותר לטפל בחולי שקיים ונוצר כתוצאה מסדר היום המודרני. זה הכולל לחצים רבים, כעסים, פחדים ודאגות..
תרגול של צ'י קונג ויוגה מוציא את רב המתרגלים מאימון שלווים, רגועים, מרוכזים ומאוזנים יותר.
סיכום ביניים: כפי שהצגתי ישנו דמיון רב בין היוגה והצ'י קונג. הן שונות מאוד וכמעט נבדלות מאמנויות תנועה אחרות (אירובי, עיצוב…), אותן ניתן למצוא במועדוני כושר רבים.
השוני העיקרי הוא בקשר בין הפיזי הנפשי והתודעתי. בראייה ההוליסטית שקשורה לפילוסופיות ותורות עמוקות ולרפואות המשלימות.
הצ'י קונג המהווה ענף מוגדר ברפואה הסינית. היוגה, כמו האיור-ודה, מקורה בוודות, הטקסטים ההודים העתיקים המהווים את הידע הקדום להבנת היקום.
מה בכל זאת שונה בין היוגה לצ'י קונג? אם לא היה שוני הלא היו הן זהות?
ובכן, ניתן לראות מכל הכתוב מעלה כי מטרות התרגול דומות מאוד ובמקרים מסויימים אף זהות, אך מבחינת ביצוע התרגול הן בהחלט שונות בכמה מובנים. הנה כמה דוגמאות:
אופן ביצוע התרגול שונה לגמרי. מתבונן מהצד שלא מכיר את שתי השיטות לא יראה כלל כיצד שתי אלו מחזיקות בכל כך הרבה מטרות משותפות. התנועות, התנוחות והאופן שבו מתנהלים שיעורים שונה בהחלט.
שיעור הצ'י קונג ה"ממוצע" ייראה לו כשיעור של תנועה עומדת עדינה. שיעור של מעין ריקוד פשוט, בו חוזרים על תנועה מסויימת מספר פעמים עד שעוברים לתנועה מקסימה אחרת.
שיעור יוגה "ממוצע" אולי יראה לו כשיעור מתיחות ותנוחות מוזרות, מופלאות ובהחלט מאתגרות המתבצעות בשכיבה עמידה וישיבה.
אני מרשה לעצמי לבצע הכללה גסה נוספת אותה יש לקחת בעירבון מוגבל. שיעור "ממוצע" של יוגה, ברמה דומה לשיעור "ממוצע" של צ'י קונג, למשל ברמה של מתחילים, לבני גיל שווים, יהיה מאתגר פיזית ברמות שונות. ככל הנראה שיעור היוגה ידרוש מאמץ פיזי רב יותר.
תנועות ותנוחות: בעוד שהצ'י קונג מדגיש את העבודה על התנועה, היוגה מדגישה את התנוחה, הלא היא האסאנה ואת העבודה על גמישות. אין זה אומר שההיפך אינו נכון. ישנן גם תנוחות סטטיות
בצ'י קונג וכמובן שעובדים על הגמשה של הגוף, וביוגה ישנה עבודה על תנועה במעבר מאסאנה אחת לשנייה. אבל בהכללה שהינה מחוברת בהחלט למציאות, הדגש הוא שונה.
הצ'י קונג כאומנות תנועה עתיקה מקושר באופן ישיר והדוק לאמנויות לחימה מן המזרח. לקונג פו, לטאי צ'י, האייקידו ולעוד. הוא מהווה את הבסיס לאומנויות הלחימה הסיניות ונלמד לצידן כחלק משלים חיוני לתורות לחימה אלו. היוגה כמעט ואינה מקושרת לאומנויות לחימה, למעט השאדו יוגה, המחבר בין הצ'י קונג, היוגה ותנוחות לחימתיות.
על פי הראייה שלי היוגה והצ'י קונג הם בני משפחה, שתי שיטות מופלאות הנועדות לחזק אצל המתרגל יכולות הנדרשים לכל אחד. סוד ההצלחה לתרגול יעיל טמון בהתמדה, קבלה ואמון ביכולתך להתאמן, ללמוד ולהתפתח בהנאה.
