צ'י קונג ופלדנקרייז, שתי אמנויות תנועה, אשר מטרתן המרכזית הינה שיפור בריאותו של המתרגל.
הנה כמה נקודות משותפות, לפחות לאופן שבו אני למדתי פלדנקרייז ולאופן בו אני מלמד צ'י קונג : חקירה של הגוף, של הגבולות שלו ושל הנטייה הטבעית שלו לזוז.
נטייה זו משתנה באופן יום יומי ובהתאם גם הכיוונים שאליהם רוצה הגוף לפנות.
אנו מחפשים להזיז את גופנו ברמת גמישות וחופש גבוהה, כזו העוזרת לנו לנוע בתנועה חלקה וזורמת.
עבודה המנסה לאתגר את מערכת העצבים, את השרירים, הרקמות, המפרקים, עצמות וחיבורי השלד (הגידים והרצועות).
הסתכלות על התרגול כעבודה תנועתית של ילד החוקר תנועה כאילו הייתה פארק שעשועים, משופע באפשרויות. תוך שימוש בסקרנות ילדותית שלעיתים חסרה לנו להעמקת התרגול.
מתוך אותה סקרנות אנו שואלים את עצמנו שאלות בנוגע לאופן בו גופנו פועל. בעזרת תנועות עדינות ורכות אנו גם עשויים לקבל תשובות נהדרות. שאלות כמו, האם יש אפשרות להרפות עוד בתנועתנו, או האם קיימת דרך טובה יותר להשלים תנועה, יוכלו לעזור לנו להתקדם בתהליך הלמידה.
התנועה היא עצמאית. כבר בשלב מאוד מוקדם של התרגול לומד התלמיד לקחת אחריות לתנועה שלו. מתוך תבונה והדרכה הוא מצליח לבדוק את גבולות התנועה האישית שלו. חיקוי עיוור של תנועת המדריך תוכל במקרים קיצוניים אף להזיק לו. בכל יום גבולות התנועה שלנו משתנים. הקשבה לגוף, נכון לרגע הנוכחי מהווה מפתח לתרגול בריא, נעים ויעיל.
המאמץ הפיזי הינו קטן כמה שיותר. תנועה ללא מאמץ, ללא מתח בשרירים שיכולים להיות בהרפיה. על פי עיקרון המאמץ המזערי אנו חוסכים אנרגיה ומשפרים את היכולות התנועתיות.
למידה של הגוף על ידי שימוש בתשומת לב פנימית אל תחושות בגוף. מודעות לתנועה ולאיברי הגוף. שימת לב לפרטים הקטנים: עצמות הגוף, השרירים הקטנים ביותר ואף לחלקי הגוף הפנימיים. כך אנו גם לומדים לשלוח הרפיה או את אנרגיית החיים (צ'י) לכל אזור שנבחר.
בזמן תרגול אנו מבצעים לצד עבודה חיצונית המתבטאת בתנועה גם בעבודה פנימית, למשל הרפיה, שמחה, הנאה, חופש וסקרנות לגילויים, נוכחות, נשימה, העצמת השלווה… (לא בטוח שכל אלו קיימים גם בפלדנקרייז, אבל ללא ספק קיימת גם עבודה פנימית לצד חיצונית).
למידה של תנועות פשוטות ויעילות, תוך פיתול של עמוד השידרה, עם דגש על תנועה המגיעה מן האגן. תנועה זו מורידה לחץ משרירי הגב ויכולה לעזור גם להפחית כאבים בצוואר ובכתפיים.
דגש קיים גם על המנוחה שלאחר תרגול. המנוחה שלאחר תרגול סידרת צ'י קונג או לאחר מספר תנועות בפלדנקרייז מהווה חלק פעיל וחשוב מהעבודה. זמן מצוין להיכנס פנימה, להנות מהשקט, מהרפיה . מעין שער כניסה לנוכחות צלולה.
כל אלו הינן נקודות השקה לאופן בו למדתי פלדנקרייז ולאופן בו אני מלמד צ'י קונג.
השונה בין צ'י קונג לפנדנקרייז:
בצ'י קונג רב התרגול מתבצע בעמידה ולפעמים גם בישיבה או עמידות שש מגוונות. תרגול פלדנקרייז בדרך כלל מתבצע על מזרונים בתנועות של שכיבה וישיבה. זו אולי אחת הסיבות ליתרון המשמעותי של פלדנקרייז בתרגול לבני הגיל השלישי או לאלו המתקשים בעמידה לאורך זמן.
צ'י קונג ופלדנקרייז היננן שתי שפות תנועה בריאותיות. שתיהן מתאפיינות בשאיפה לתנועה הרמונית וזורמת. אם זאת אני מוצא את הצ'י קונג כאומנות תנועה לשם התנועה מעבר לפן הבריאותי. מעיין ריקוד, הכולל חזרה של תנועות פתיחה וסגירה. באופן בו אני מלמד צ'י קונג, אני מלמד תנועה לצד עבודה על תנועה בריאותית.
בצ'י קונג ישנו דגש על עבודה עם אנרגיית החיים (הצ'י), על פי עקרונות הרפואה הסינית. דגש על שאיפה ונשיפה המותאמות לתנועה. בפלדנקרייז ישנו דגש על נשימה טבעית נוחה ונעימה.
בצ'י קונג ישנו דגש על העבודה הפנימית. הצ'י קונג הוא מדיטציה בתנועה. באופן בו למדתי פלדנקרייז לא הרגשתי את הקשר הישיר בין התרגול למדיטציה. אם זאת, בהחלט מתקיימת עבודה פנימית כזו המבקשת מהמתרגל לשים לב למשל כיצד תנועת הברך תשפיע על תנועת הגב…
הצ'י קונג מקורו בסין, בטקסים שמאניים. מזה כארבעת אלפי שנים מתפתחת תנועה בריאותית זו על ידי רופאים, אלכימאים, אנשי תנועה, פילוסופים…. הפלדנקרייז התפתח משנות הארבעים של המאה הקודמת על ידי משה פלדנקרייז בישראל.
משה פלדנקרייז שהיה ג'ודוקא בכיר הביא את יכולתיו הגופניות מתוך נסיונו באמנות הלחימה, לצד כישוריו כפיזקאי ומהנס בכדי ליצור תנועה בריאותית ושיקומית. הצ'י קונג מהווה את הבסיס לכל אמנויות הלחימה הסיניות ולכן גם כבסיס לאמנויות לחימה מהעולם כולו (כמו הקראטה), שהתבססו על הקונג פו הלחימתי.
שתי אמנויות תנועה אלו הן בהחלט מופלאות, מהנות ובריאות, הן מקדמות שלווה ורוגע ומאפשרות איזון פנימי וחיצוני.
